כבר לא חייבים להיות הבן של דונלד טראמפ, המפתח לשערי האוניברסיטאות היוקרתיות בחו"ל, מצוי מתחת לאף שלכם, ביחידה לחילופי סטודנטים שנמצאת בקמפוס הקרוב לביתכם.

התרחבות התכניות לחילופי סטודנטים ממוסדות אקדמים בישראל עם אוניברסיטאות מחו"ל, הפכו את האפשרות להרבה יותר מציאותית עבור הסטודנט הישראלי שחלם ללמוד בהארוורד או באוקספורד.

התכנית לחילופי סטודנטים מציעה לסטודנט המקומי להתגורר וללמוד במדינה זרה, בכדי להעמיק ולהתמקצע בתחום לימודיו גם בקרב תרבות ושפה שונה, ולהביא בכך להרחבת אופקים עצומה ויצירת קשרי חוץ חברתיים ועסקיים הכרחיים. וכל זה, מבלי לציין את המילה רזומה.

רעיון חילופי הסטודנטים נולד לאחר מלחמת העולם השנייה, כדי לקדם הבנה וסובלנות בין תרבויות, וכיום התכנית אף הפכה לענף כלכלי רווחי עבור אוניברסיטאות שמחזרות אחר סטודנטים זרים. אבל לפני שאתם אורזים מזוודה ומנשקים את אמא לשלום, כדאי שתדעו כמה פרטים.

הצעד הראשון מתחיל בדקאנט הסטודנטים או באתר האינטרנט של המוסד האקדמי שלכם, שם תמצאו את טפסי הגשת הבקשה ותנאי הקבלה.

כמעט בכל האוניברסיטאות בארץ ובמעט מכללות, מוצע מידי שנה מספר מוגבל של מקומות בתכנית לחילופי סטודנטים.

כל מוסד אקדמי, ותכנית קשרי החוץ שלו. כלל האצבע ברוב תנאי הקבלה לתכנית דורש מהמועמד ממוצע ציונים טוב, בדרך כלל מעל 80, ללא עבירות משמעת, מעורבות חברתית, המלצות ממרצים, אשרת כניסה לארץ היעד, ושליטה בשפה המדוברת באוניברסיטה המארחת – כלומר, לא בהכרח שפת הלאום.

לאוניברסיטה העברית למשל, תכנית חליפין עם אוניברסיטאות בסין ובדרום-קוריאה, בהן הקורסים מועברים בשפה האנגלית.

מעבר לכך, רוב תנאי התכנית, משתנים ממוסד אקדמי למשנהו ובהתאם לפקולטה. ברובם, עדיפות תינתן לסטודנטים מצטיינים, משנה שנייה ומעלה, שהשלימו מכסת קורסי חובה.

בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ת"א, למשל, נערכת הגרלה בין המועמדים שנבחרו, כאשר התכנית מאפשרת 30 יום בלבד של שהות, והיא אינה אקדמית אלא סטודנטיאלית.

כמו גם אוניברסיטת בן גוריון, המציעה תקופה דומה, בעבור הכשרה טכנית בתחום ההתמחות במפעלים תעשייתיים בחו"ל, ולא כמסגרת אקדמית.

אולם בדרך כלל, פרקי הזמן בתכניות חילופי הסטודנטים נעים בין סמסטר אחד לשנת לימודים שלמה, וישנה הכרה אקדמית חלקית בקורסים שנלמדו. רגע, אל תפרקו את המזוודה, זה לא בזבוז זמן, תכף תבינו מה פירוש הכרה חלקית.

עם תום תקופת תכנית החליפין, תידרשו לשוב לקמפוס המקורי שלכם להמשך הלימודים בסמסטר העוקב, בכדי לזכות בהכרה של הקורסים שלמדתם מעבר לים.

אך שימו לב, כמעט בכל המקרים הציונים שלכם מחו"ל לא ישוקללו בממוצע הציונים לתואר. ההכרה תינתן בנקודות זכות, במקרה הטוב, או הכרה רק בנקודות זכות של קורסי הבחירה – במקרה הפחות טוב. ושוב, כל זה עדיין נתון לשיקולי הפקולטה הישראלית. קחו את זה בחשבון, במקום לחשוב רק על חיי הלילה במעונות של שנגחאי.

ולשאלת מיליון הדולר – כמה עולה כל הסיפור הזה?

שכר הלימוד השנתי שאתם משלמים למוסד האקדמי שלכם בארץ, משמש בתמורה למימון לימודיכם בחו"ל. אינכם נדרשים לשלם שכר לימוד נוסף על אותה תקופת שהות. מה שנקרא – הכל כלול, אבל רק לגבי שכר הלימוד.

בפשטות, אם שילמתם בתחילת השנה כ- 8500 ש"ח שכר לימוד שנתי, שכר הלימוד שלכם בחו"ל מכוסה. גם אם אתם לומדים במכללה פרטית כמרכז הבינתחומי בהרצליה – המפעילה גם כן תכנית חליפין – אבא כבר חתם על הצ'ק, לא תתבקשו לשלם עוד.

לגבי שאר סוגיות המימון, למעט האוניברסיטה העברית ולמשתתפים בתכנית החליפין הנחשבת, ה"ארסמוס מונדוס", אין מימון מעבר לשכר לימוד. הוצאות טיסה וביטוח בריאות, כמעט תמיד עליכם, כמו גם רוב עליות שכר דירה, ציוד עזר לימודי, והוצאות מחייה – אלא אם האוניברסיטה המארחת עושה עימכם חסד ומציעה תנאים.

לברי המזל, בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ת"א ישנם מלגות סיוע של עד 1000 דולר, ובאוניברסיטה העברית ניתנים דמי מחייה חודשיים בסך 1000 יורו.

גם אוניברסיטת חיפה מגלה נדיבות מסויימת. למרות שהתכנית ייחודית לפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, האוניברסיטה פותחת את התכנית לבעלי תעודת בוגר משפטים או כלכלה מכל אוניברסיטה בארץ, כשמדד הקבלה היחיד הוא מצוינות אקדמית. עכשיו לכו להצטיין.